"אנחנו צריכים לשדר לילד שאנחנו סומכים עליו שיתאקלם ויצליח להסתגל לסביבתו החדשה"
שנת הלימודים החדשה כבר כאן. אסנת הראל, מנכ"לית מכון אדלר, מסבירה איך עוזרים לילדים העולים לעבור את תקופת ההסתגלות במסגרת החדשה, ומתי צריכה להידלק לנו נורה אדומה
שנת הלימודים החדשה כבר כאן, וילדיםשנכנסו לראשונה לגן או לכיתה א' נרגשים – וגם חוששים. ההסתגלות לגן או לכיתה חדשה כרוכה בכניסה לזירה חדשה ולא ידועה. היא מלאה בציפיות ודורשת אינטראקציה, הן עם בעלי סמכות והן עם ילדים רבים שהם חדשים וזרים. הסתגלות כזו יכולה לקחת זמן ולעתים נדרשים מספר שבועות ואף חודשים, עד שהילד מרגיש נוח. כיצד נכין את ילדינו לכניסה למסגרת החדשה ואיך נסייע להם להסתגל אליה? אסנת הראל, מנכ"לית מכון אדלר, מסבירה שלהורים יש תפקיד מכריע בתהליך.
"הילדים צופים בנו, ההורים, ורואים כיצד אנחנו מתייחסים למעברים שלנו, כמו מעבר דירה או עבודה. אם הם קולטים שזה הופך אותנו לעצבנים ומתוחים – הם עלולים להבין מזה שמעבר הוא דבר מלחיץ. תפקידנו הוא לתווך להם את המציאות הנוגעת למעבר עם תחושות של התרגשות טובה, חיובית ומשמחת. אנחנו צריכים להאמין ביכולותיו ולשדר לילד שאנחנו סומכים עליו שיתאקלם ויצליח להסתגל לסביבתו החדשה".
ואם בכל זאת הילד חושש מהכניסה למסגרת החדשה?
"כשמדובר בהסתגלות לגן ילדים יש שורה של צעדים פרקטיים שניתן לעשות, כדי להקל על המעבר ולהקטין את תחושת אי-הוודאות של הילד. כמה שפחות דברים זרים ולא מוכרים – משמע כמה שפחות חרדה. צריך 'ליידד' את הילד עם המקום, הסגל, הסביבה, והדרך שבה הוא יצעד לגן מדי יום. התהליך כולו יכול לקחת גם מספר שבועות ויש להיאזר בסבלנות הדרושה לכך.
"גם בכיתה א' יש הרבה ילדים שחוששים מחוסר הצלחה. ההסתגלות לכיתה א' כרוכה גם היא בהפיכת הסביבה החדשה לידידותית. חשוב להפגין הרבה מאוד רוגע, אהבה, לא להלחיץ את הילד ולבטח לא לשטוח בפניו רשימת ציפיות ממנו. כשהוא חוזר מהכיתה כדאי לשאול איך עבר עליו היום בבית-הספר ולא מיד להתחיל ב'מה עם שיעורים?'. צריך לשבת איתו ולתת לו את ההזדמנות לספר מה עבר עליו. בלי ביקורת. אם ילד מספר על מקרה שבו הוא לא הצליח, למשל אם הוא לא ידע לענות על משהו – לא לבקר ולשפוט אותו אלא להגיד לו שזה יכול לקרות לכל ילד וגם קרה לנו בילדותנו. צריך לומר לו 'אתה תנסה שוב ושוב עד שתראה שאתה מצליח'. אלה תהליכים טבעיים מאוד, שלוקחים זמן, וככל שנתייחס אליהם ככאלה – הילד יעבור את התהליך באופן טוב ובריא".
כמה זמן נחשב לתקופת הסתגלות נורמלית, שמעבר אליה כבר צריך לדאוג?
"אם מדברים על ילדים רגילים, שאין להם חרדה חברתית או בעיות קשב וריכוז או בעיות רגשיות אחרות, זה יכול לקחת חודש עד שלושה חודשים להסתגל למערכת, במיוחד לאור העובדה שהיה חופש גדול ארוך מאוד, שבו הילדים פרצו מסגרות וגבולות. עכשיו צריך לחזור לשגרה, ועד שהם מסתגלים – יוצאים שוב לחודש חגים. צריך לפחות חודשיים עד שהם מתחילים להבין את מערכת השעות. עד שלושה חודשים רוב הילדים מסתגלים ולומדים להכיר ולדעת מה נדרש מהם. מהר מאוד הם יודעים מה זו התנהגות מקובלת ומה לא. אם הם מתנהגים בצורה לא מקובלת, משמע שמשהו מפריע להם, שאין להם תחושת שייכות טובה והם מרגישים שהם צריכים להתנהג כך כדי למשוך תשומת לב במסגרת. אם תחושת השייכות טובה, המסגרת מתאימה והילד מרגיש בטוח ונוח – תקופת ההסתגלות מתקצרת והם יודעים מהר מה הם צריכים לעשות כדי לעבוד בנורמות".
מה קורה אם אחרי תקופה מסוימת אנחנו מבחינים שהילד לא מסתגל למסגרת החדשה?
"אם ילד בגן ממשיך כל הזמן לבכות, צריך לבדוק למה. אולי מישהו מציק לו, אולי הוא זקוק למשהו מסוים, אולי בבית משהו קורה (למשל: נולד עוד אח או שההורים מרבים לריב). אם לילד לא כואב שום דבר, אז אין סיבה שהוא יבכה, אלא אם זו דרכו לקבל תשומת לב או שמשהו עובר עליו. בדרך-כלל הגננת יודעת לשאול, ההורים צריכים להיות מודעים לזה ולבדוק, לראות למה הילד לא מרוצה.
"לפעמים, כשילד בוכה הרבה בגן, זה מצביע על כך שמשהו בהתנהלות התקשורתית שלו אינו תקין. הוא חושב שאם הוא יבכה הוא ימשוך תשומת לב וזה ייתן לו משמעות. אם הבעיה שלו התנהגותית בלבד, צריך ללמד את הגננת למצוא את הדרך איך להתנהג איתו, ולעזור לו לראות שהוא יכול לקבל את מה שהוא צריך לא באמצעות בכי. אם יש בעיה רגשית – לפעמים נדרש טיפול. צריך להכיר היטב את הילד. זה התפקיד של ההורים. לגננת יש עוד הרבה ילדים לטפל בהם. לכן השיח בין הגננת להורים מאוד חשוב.
"כשמדובר בבית הספר, לרוב הילדים לוקח מספר שבועות להסתגל. אצל ילד שהוא מאוד רגיש זה יבוא לידי ביטוי בזה שהוא יתכנס ולא ישתף פעולה, יתבודד, לא ירצה לשחק עם הילדים ואולי יבכה. המורה המחנכת צריכה לשים לב ולתקשר את זה להורים. בדרך-כלל ילדי בית ספר פחות בוכים. קודם כל צריך לאבחן, לדעת מה עובר עליו. בהתאם לכך הפעולות שיש לנקוט – לדבר איתו, לתת לו לצייר את רגשותיו, לחזק את הביטחון העצמי. אם הכלי של הילד זה לבטא את עצמו בבכי, גם ההורים צריכים הדרכה כדי ללמד אותו איך להשיג דברים לא באמצעות בכי. אם הוא לא מתחבר עם ילדים אחרים – מומלץ לחפש ילד בכיתה שאפשר לחבר אותו אליו. להתערב בזה, לראות שהוא מפתח קשרים חברתיים ולעזור לו בכך. הרבה פעמים משיגים את זה בחוגים קבוצתיים. תהליך החיברות חשוב מאוד. חשוב שההורים יזמינו חברים הביתה, יצאו לשחק ביחד או לטייל עם חברים, כדי לתת לילד דוגמה לתקשורת.
"הורים צריכים לא להתבייש לבקש הדרכה כשהם רואים שיש לילד קושי. להתייעץ עם אנשי מקצוע, להיות בקשר שוטף עם המורה. לערוך ארוחות ערב משותפות ובהן לעשות סיכומים של היום, להגיד לכל אחד מבני המשפחה לספר מה עבר עליו. ההורים צריכים לתת דוגמה וללמד את הילד לשאול שאלות ולדבר על החוויות שלו".
