"אמא, אני רוצה העלאה"

"אמא, אני צריך כסף". מוכר? מוכר. כסף הוא נושא רגיש עבור משפחות רבות, והרגישות גוברת כשמתחילים לדבר על דמי כיס. כדאי לתת? כמה נותנים? החל מאיזה גיל? ומה עושים כשמתחילות לצוץ הבעיות? כדי לעשות סדר בבלגן התייעצנו עם איה תמרי, יועצת ומאמנת לכלכלת המשפחה, וביקשנו עצות להתנהלות סביב דמי הכיס לילדים שלנו, הן הצעירים והן המתבגרים. תמרי מספרת כי הורים רבים משתפים אותה כי מרגע שסיכמו על מתן דמי כיס – הוקל להם מאוד שכן הם הפסיקו להיות כספומט. אחרי תיאום ציפיות, המתבגר יודע שזה הסכום שעומד לרשותו וחסל סדר הלוואות, עימותים ותחינות מיותרות. גם מצידם של ההורים זה מייצר שליטה בתקציב מכיוון שאתם יודעים כמה בדיוק נתתם. אז הנה הכללים של איה למתן דמי כיס.


1. מותר לדבר על כסף.
כסף זו לא מילה גסה. החל מגיל צעיר (סביבות 4) אפשר כבר להתחיל לדבר עם הילדים על כסף, לתת להם מטבעות במכולת, להסביר מושגים בסיסיים כמו זול ויקר ובהמשך, כשכבר יודעים לספור – להסביר מה משמעות העודף ולתת להם לבחור בעצמם את המוצרים הזולים יותר.


2. האם לתת דמי כיס?
תמרי בהחלט ממליצה על מתן דמי כיס באופן קבוע. זה נותן כלים בסיסיים לעצמאות, בגרות, גבולות ויצירתיות. הילד לומד להיערך מראש, ללמוד להסתדר בכוחות עצמו, להיות מחושב ולדעת להתנהל בצורה עצמאית, וגם לחסוך לקראת משהו גדול.


3. מתי להתחיל?
אפשר להתחיל עם דמי כיס בסביבות הגיל שיודעים לספור ומבינים את המשמעות של כמויות. גיל גן חובה או כיתה א' יכול להיות נקודת התחלה טובה.

4. כמה לתת?
השאלה הזו קשורה הן לגיל הילד והן ליכולת הכלכלית של ההורים. לילדים קטנים אם כן אפשר לתת כמה שקלים בכל פעם, בשביל החינוך. ברגע שיש כבר ילדים גדולים יותר, בדגש על מתבגרים, עלינו לתאם איתם ציפיות מראש. צריך להחליט מהם הדברים שאנחנו ההורים מספקים להם בלי קשר (בגדים, חוגים וכל מה שתחליטו יחד) ומה צריך לצאת מדמי הכיס, שאמורים להספיק גם למותרות. הילד/מתבגר צריך לחשוב אתכם ביחד כמה פעמים בשבוע הוא רוצה לקנות גלידה/לבלות עם חברים/ללכת לסרט, ובהנחה שזה ריאלי ומקובל עליכם – זה בערך צריך להיות הסכום. לקראת חודשי הקיץ והחופש הגדול, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם כמובן, אפשר להחליט על סכום גדול יותר, אותו תצטרכו לספוג בסעיף ההוצאות של הקיץ.


5. כל כמה זמן נותנים?
כדאי ומומלץ להקפיד לתת באופן קבוע בתחילת כל חודש או כל שבוע. אל תשלמו מראש "מקדמות" או בהקפה ואל תיכנסו איתם לפנקסנות – המטרה היא שהילד ילמד לתכנן את ההוצאות שלו בתבונה, וגם שאתם תוכלו לתכנן את הסכום הזה בסעיף ההוצאות שלכם.


6. נתקו את דמי הכיס מחינוך לשכר ועונש.
דמי הכיס נועדו לשמש את הילדים ולייצר חינוך ראשוני לניהול כלכלי נכון. הם חייבים להיות מנותקים מכל עונש וכמובן שאסור לשייך אותם לעבודות הבית או לחובות של הילד ("לא פינית מדיח? לא תקבל דמי כיס"). זהו לא תשלום או שכר. מאותה הסיבה גם לא צריך לתת "העלאה" בדמי כיס לילד שהצטיין בלימודים. זהו כלי שימושי – לא פרס או מתנה.


7. מה לעשות אם הילד מבקש העלאה?
תחשבו אתו ביחד: מה מטרת ההעלאה? לשם מה הוא צריך עוד כסף? ייתכן שהוא התבגר ובאמת משהו השתנה בצרכים שלו. הרבה פעמים זה נובע מרצון לרכוש משהו רציני ולחסוך עבורו, שזה חיובי וטוב. במקרה כזה אפשר לעשות איתו "עסק" שהוא משלם על חצי ואתם משלימים לו את היתר. זה לגיטימי ויפה ומצביע על ההערכה שלכם כלפי העובדה שהצליח לחסוך.


8. מותר לומר לא.
מה קורה אם הילד רוצה לבזבז את כל הסכום על משהו שממש לא נראה לכם? להוציא הכל על סוכריות גומי? קעקוע? אופנוע? במישור העקרוני מדובר בכסף שלו, שהוא צבר וחסך, וזה הרי כל הרעיון של דמי כיס. מצד שני, כמובן שאפשר ורצוי לכוון אותו, להציע חלופות אטרקטיביות ולתת זווית הגיונית לכל הסיפור. אם הילד מתכוון להוציא את הכסף על מטרה שמבחינתכם היא לחלוטין לא חינוכית או לא לגיטימית – כמובן שמותר וצריך לסרב. אתם עדיין ההורים וגם כאן – צריך לדעת להציב גבולות.